הן נראות בדיוק כמו בתמונות השחור-לבן המוכרות, המלוות אותנו עוד מלפני שנולדנו. כניסות לבתים, לחצרות פנימיות, בפוזנן, עיר גדולה בפולין, שנכבשה בידי פרוסיה, שהפכה לגרמניה, ושוב חזרה להיות פולנית. במרכז, כיכר העיר העתיקה, מוקפת טבעות של תקופות כמו בגזע של עץ.
כבר שנה וחצי אני כאן, משוטטת ברחובות וקופאת בכל פעם מחדש לנוכח דלתות, שערים, חצרות פנימיות של בתים ישנים. אפשר להריח את התבשילים מן המטבחים, לשמוע את קולות הילדים המשחקים, ובאיזשהו רגע נאטם הפסקול.
צלצול של טראם שעובר ברחוב, עוזר. הוא חוזר ומחבר את העבר אל ההווה. פוזנן עיר יפה, אם כי קצת בורגנית מדי לטעמי.
תגובות
מעניין, בהחלט קצת אחר, תביאי עוד, עוד צילומים, תודה
תודה שרון. יש המון. צריכה להתגבר על המכשולים בדרך מהחיים מחוץ למחשב אל הבלוג ומיקומו החדש.
הייתה ביום שישי כתבה בחדשות שצולמה ברובה בוורשה. בכל פעם שהיה שלט רחוב אמא שלי נדרכה, קראה, והודיעה לי מי שאנחנו מכירים גר שם. אחר כך היא קלטה שאני מסתכלת בצדי המסך, מצדיו של המרואיין שעמד בכל פעם בכניסה אחרת כמו הכניסות שהבאת כאן. "מה את מחפשת?", "אובגה! סמוחוד!".