בינתיים, בפולין / עפרה ריזנפלדבערב אנחנו חוזרים לפוזנן, שקט במכונית. רק רדיו: עדי ראייה מזועזעים, גברים ונשים, בוכים. אף אחד לא מצליח לסיים משפט. צלם שהיה אמור לעלות לטיסה ולא נמצא לו מקום, ניצל. בקול נמוך קריין מקריא רשימת שמות עם תארים, הנשיא לך קצ'ינסקי, אשתו, הגנרל, עוד גנרל ועוד אחד, ראש פקולטה מאוניברסיטת ורשה, חברת הסיים, הסנטור, השרה. [...]
הן נראות בדיוק כמו בתמונות השחור-לבן המוכרות, המלוות אותנו עוד מלפני שנולדנו. כניסות לבתים, לחצרות פנימיות, בפוזנן, עיר גדולה בפולין, שנכבשה בידי פרוסיה, שהפכה לגרמניה, ושוב חזרה להיות פולנית. במרכז, כיכר העיר העתיקה, מוקפת טבעות של תקופות כמו בגזע של עץ. כבר שנה וחצי אני כאן, משוטטת ברחובות וקופאת בכל פעם מחדש לנוכח דלתות, שערים, [...]
זו לא חנוכייה, בחלון הבית שברחוב בולגרסקה, יש בה רק שבעה אורות. כמוה מופיעות בחלונות פה ושם לקראת חג המולד, מוֹזֶ'ה נארוֹזֶנְיה בפולנית, שנופל כידוע בסביבות חנוכה. השפעה יהודית? כמו שיום שבת נקרא בפולנית סוֹבּוֹטָה? חבר מישראל שאל אותי כשהגעתי לפולין אם כולם כאן בלונדינים. ובכן, בכלל לא. אם באוטובוס מלא סורקים במבט את קודקודי [...]
החורף הולך ומתמקם. עוד מעט יירד שלג. כבר היה הבקרוב בוקר אחד: שמיכה לבנה דקיקה עם חורים, שהתמוססה אחר הצהרים. כשהוא ירפד את הארץ כולה, יתחילו מכות החשמל. מי שיש לו בבית שטיח סינתטי מקיר לקיר, ושהיא או הוא רגישים לחשמל סטאטי, אוי אוי, אלה, כלומר אנחנו, נתחיל לחטוף זרמים על ימין ועל שמאל. איזה [...]
כלובים ריקים. החיות ברחו אל החופש, או שלא בעל מסעדה ליד תחנת הרכבת הגיע לגיל 50. נאספו חבריו למשחק הכדורת, לחשוב על מתנה הולמת. כיוון שידעו שהוא אוהב חיות, החליטו לשבות ממלאכתם (שהיתה בעיקר סביאת בירה במסעדה של חברם), לפשוט על העיר ולקנות את כל בעלי החיים שיצליחו למצוא במשך שלושה ימים. וזאת היתה [...]
קום התנער שיכון סובייטי מדי פעם הם כובשים בהפתעה את השכונה. שניים. צוענים כנראה. משיכות אקורדיאון קולניות, הופ הופ, הם מתפצלים, ומנגינה עממית שמחה, בדרך כלל ואלס, עולה ומתפשטת בין הבניינים. הבלוקים האפורים, חמש קומות גובהם, שנבנו בתקופה הקומוניסטית, עוברים בשנתיים האחרונות שיפוץ חיצוני יסודי. אחד כן, אחד לא, ובשלב השני אחד לא [...]
קצת בתשובה לשאלה שחוזרת שוב ושוב, למה פולין למה. שלוש פעמים הייתי בפולין לפני שהגעתי לפוזנן שבמערבה, כדי להישאר כאן לפחות שנה. אבל המסע התחיל הרבה קודם, באמצעות זכרונות של אנשים אחרים, מהמלחמה וגם מלפניה. צורך, שהלך ונעשה דוחק עם השנים, להכיל כמה שיותר חוויות שלהם, גם הקשות ביותר, התפתח לתשוקה לשקוע במקום עצמו לזמן [...]
שתי שוטרות ממשטרת הגבולות, לבושות אפודות בצבע צהוב זרחני, הובילו אותי היום ב-12 בצהרים למטוס חברת ראיינאייר בנמל התעופה סטנסטד שליד לונדון. אחת לפנַי, אחת מאחורי, עקפנו את עשרות זוגות העיניים שבתור הארוך, המתפתל, והייתי הנוסעת הראשונה שעלתה למטוס. הדיילת הראשית קיבלה מהשוטרות את צו הגירוש וכן מעטפה ובה דרכוני ומסמכים נוספים שהוחרמו ממני. [...]
