כך ניצחתי את ענק התקשורת

בפוסט קודם תיארתי די בפרוטרוט, בדילוגים קלים, את תלאות התקשורת בארץ ששפתה זרה.

בלי תקציר, ישר להפי אנד ההוא: אחרי ארבעה וחצי חודשי עבודה על הנושא, יש בבית לַייב בוקס – קופסת פלאים הקשורה לקו הטלפון ומאפשרת חיבור לרשת ולטלוויזיה. ואפילו טלוויזיה הגיעה, ומבין שפע הערוצים נמצאו גם שנייםשלושה בשפות מובנות.

אבל מה, עבר עוד חודש, ויום אחד נפסקו השידורים ועל מסך הטלוויזיה הופיע מספר טלפון ארוך של חיוגחינם. כמו גדולה חייגתי. בבליל המענה הקולי יכולתי להבחין בין המילים באחת מוכרת: "סרוויס". הופ, לחצתי. זה היה אכן מענה אנושי של שירות הלקוחות. לא ממש מדברים אנגלית, אבל מבינים מספיק כדי לחפש בסביבה מישהו שכן יודע.

אחרי חצי שעה על הקו, לא מצאו. מצטערים.

ככה שלושה נסיונות על פני כעשרה ימים (צריך מצברוח וזמן מתאימים). בינתיים הלך גם החיבור לרשת. מסכן, מת. אל הדגל נקרא המודם האלחוטי שעבר שדרוג וכבר לא מקרטע.

לא הלכתי לשם במיוחד, רק כשעברתי באחד הימים ליד סניף גדול של אורנג' נכנסתי לשטוח את קובלנתי. הפקיד הושיט כרטיס ועליו מספר הטלפון של שירות הלקוחות. אחרי שיצאתי מהחנות התברר שזה אותו מספר שבו אין אף פעם דוברי אנגלית. שבתי על עקבותי כדי להתעקש, והנה נס: הפקיד התרצה והוסיף על הכרטיס בכתב יד מספר טלפון חדש, בן ארבע ספרות, ושם, הוא הבטיח, מדברים אנגלית. איפה הוא היה עד עכשיו?

פְּרררר, פרררר. מענה קולי. אני אוהבת את השפה הפולנית, היא עגולה ורכה, עם המון פְּש ווְז'יה. בסוף הטקסט: "לאנגלית, נא הקש 3". עונים בפולנית. אני, בהיסוס: את מדברת אנגלית? והיא לא רק מדברת אנגלית, גם שומעת ומבטיחה שיחזרו אלי. עוד היום? – כן, כן. באנגלית? – בהחלט. ובאמת חוזרים! והאיש הוא טכנאי ששולט בשפה. בחגיגה שמתפתחת אני עושה לפי הוראותיו פירואטים בין קופסת הפלאים ואלפי החוטים המשתרבבים ממנה ומתחברים לחוטים אחרים – אלה שחורים, אלה אדומים ויש גם לבנים. עם פלאגים.

משנָדמה המוזיקה מודיע המרקיד: ובכן, הלייבבוקס פגום, יש להחליפו באחר. מה שאני עושה כמה ימים אחר כך בסניף של החברה.

שבועייםשלושה הקופסה מונחת בבית סגורה. למי יש כוח להתעסק עם כל החיבורים האלה, ודף ההוראות כתוב כמובן בטוב, לא חשוב. לחיים ללא טלוויזיה התרגלתי בקלות, למרבה ההפתעה אני מאוד אוהבת טלוויזיה, במיוחד סרטים תיעודיים.

אבל אתמול התעייף המודם האלחוטי וחזר לגמגם. זה היה הרגע להיאנח, קצת לקלל, לגשת אל הקופסה, לפתוח ולהתמודד.

טלפון למספר בן ארבע הספרות. איפה הטכנאי המתוק ההוא, שיעזור לי בסבך? אוף, הפעם ישב שם אחד שדורך על הרגליים וחוזר ודורך ולא מוותר. נשקלה האפשרות לפרוץ בבכי או בצעקות. נפסלה. אחרי שרמזתי לו בצורה מפורשת שהוא לא עוזר, סגרתי את השיחה הזאת ופניתי אל השיח הפנימי.

היום הלכתי לאורנג' כדי להחזיר את כל הקופסאות שלהם, עם החוטים ועם הכפתורים והשלט והסלט, לשלם טוֹנה כסף על פרישה מוקדמת מהחוזה, ושלום על ישראל. המבצע כמעט הושלם, אפילו בלי קנס כבד. את הציוד סחבתי בחזרה הביתה, יטלפנו להגיד מתי להחזיר. חמש עשרה עזים מצטופפות כעת ליד הדלת ומחכות לאות לעזוב את הבית בפעייה עליזה ובצלצולי פעמונים.

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תמר  On 15/05/2009 at 19:55

    פולין מדינה מקסימה, יצא לי להכיר אותה מקרוב וכן, גם ללמוד את השפה, שהיא לא כל כך קשה כמו שחושבים. אותי היא הקסימה, ועדיין.
    אני מאוד נהנית מהפוסטים שלך שמעלים בי חיוך עצוב מהול בגעגועים.
    מקום שאני מאוד אוהבת.

  • אסתי  On 15/05/2009 at 21:52

    הקראת את "המשרד למקרים מיוחדים" של נתן אנגלנדר?
    לגיבור שם קוראים קדיש פוזנן, כי אמא שלו שהיתה מהזונות היהודיות שהגיעו לדרום אמריקה במרמה (שזה סיפור עצוב ונורא בפני עצמו) באה מפוזנן.

    וחוץ מזה, מראש אני מתנצלת על מה שאני הולכת לשאול, אני יודעת שזה נשמע מתלהם אבל ממש לא זו כוונתי – לא ברור לי איך מישהו (בן עמנו) ברצון חופשי נוסע לפולין. אני, כף רגלי לא תדרוך לא בפולין ולא באוקראינה – שתי ארצות שדם יהודי לא הפסיק להשפך שם ולא מדובר רק בשואה, אלא לאורך ההיסטוריה. בית הקברות היהודי הגדול ביותר בעולם.
    ואם זו לא חוצפה מצידי אז הייתי מאוד שמחה אם תוכלי לספר איך את מתמודדת עם המחשבות על העבר היהודי המפואר שעלה שם בעשן בעזרת שיתוף פעולה נלהב של בני המקום?

  • עפרה  On 16/05/2009 at 00:11

    אסתי, השאלה שלך היא בדיוק מה שאני מנסה לפענח תוך כדי ספיגה איטית מאוד של המציאות כאן – למה אני נמצאת כאן לא רק מרצון אלא ממש מבחירה. יש לי פוסט בהתהוות, שכותרתו: למה פולין למה – שאפרסם כשיבשיל.
    מה שברור לי מההתחלה זה שפולין בשבילי היא רבת שכבות. לי היה חשוב מאוד לדרוך על האדמה הזאת, שרוויה גם בייסוריהם של ארבעת סבותי וסבי שאין להם קברים, ובהרבה דברים (גם טובים) נוספים, ולמשך זמן ארוך יותר מטיול.
    גם לספרים שלקחתי אתי (ולשניים הכי חשובים שהשארתי בבית… ואקח רק בביקורי הבא בארץ) יש משמעות שאליה דווקא לא שמתי לב כשבחרתי בהם, ואני מנסה להבין עכשיו.
    תודה על ההפניה לספר של אנגלנדר. תודה גם לתמר – כן, היחסים עם הפולנית התגלו כפחות פשוטים ממה שציפיתי.

  • יגאל סרנה  On 16/05/2009 at 03:05

    מדהים נושא השיבה לפולין
    כבר נתקלתי בזה בעבר
    אמא של חברה
    אשמח לקרוא
    הוצאתי ספר בשם יד ענוגה
    שחלקו מתרחש בבית אימי בפולין
    תעודי
    מה שזכרה

  • עפרה  On 16/05/2009 at 12:43

    תודה, יגאל.

  • מיכל  On 17/05/2009 at 11:29

    שאלת פולין מאוד מעסיקה אותי גם כן, ומאוד שמחה שפגשתי את הבלוג שלך (בעקבות ולווט) . אני שואלת את השאלות על ביקור בפולין כי יש לי חברה מאוד טובה שחזרה לפולין (מאנגליה) ואני טרודה מהשאלה מה יקרה אם וכאשר ארצה ליסוע לבקר אותה – באופן אישי אני מאוד אשמח, אבל מאוד מנקרת לי הבעיה שלי עם נסיעה לפולין – ארץ שמבחינתי יותר קשה לי להגיע אליה מאשר לגרמניה (בה ביקרתי).

  • שירה  On 22/05/2009 at 12:10

    עפרה, אולי תשאלי את פאן יוזק מקומה ראשונה? תגידי לו שאת הטובה שהוא הבטיח להחזיר לי אני מעבירה אליך.
    🙂
    את פשוט מלכת עולם באופן שאת מתמודדת שם.
    את משקמת את שמן הטוב של נשות ישראל שנחרב שם בשנה שעברה.
    מאיפה כל התושייה?
    יכול להיות שהשארתי איזו שקית אומץ בארון המטבח?

  • עפרה  On 23/05/2009 at 12:01

    שירה, בארון המטבח השארת כמות של מלח שתספיק לעוד שנתיים. על תושיה ויתרתי מזמן, רפרופי המלאכים מטפלים בזה לפעמים ובשאר הזמן אני מטפחת גישה שנדמה לי שקוראים לה זן, או משהו בכיוון

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: