רשימת קניות לגן חיות

כלובים ריקים. החיות ברחו אל החופש, או שלא

 

בעל מסעדה ליד תחנת הרכבת הגיע לגיל 50. נאספו חבריו למשחק הכדורת, לחשוב על מתנה הולמת. כיוון שידעו שהוא אוהב חיות, החליטו לשבות ממלאכתם (שהיתה בעיקר סביאת בירה במסעדה של חברם), לפשוט על העיר ולקנות את כל בעלי החיים שיצליחו למצוא במשך שלושה ימים.

וזאת היתה המתנה שהביאו:

אווז, ברווז

כבש, חתול

עז, שפן

טווס, חזיר

סנאי, תרנגולת

דוב וקוף.

שני האחרונים מאולפים. וכל אלה עובדות היסטוריות.

הם שיכנו את החיות בחצר המסעדה, ולא פחות מבעל הבית (ששמו נשכח ומסעדתו כבר מזמן לא קיימת) שמחו ילדי פוזנן, שנהרו מכל רחבי העיר. הדבר היה בשנת 1871.

בגיל 53 האיש התעייף. המתנה הפכה למעמסה, בעיקר כלכלית. אז הוחלט בעירייה להקים את גן החיות הראשון בפולין. במסגרת הפרויקט הועברו השפן, החתול, הדוב וחבריהם למתחם שנבנה במיוחד במקום מרכזי, וקיבלו שכנים חדשים שהובאו מרחבי העולם: פילים, נמרים, אריות, ציפורים, נחשים מסוכנים ושאר בעלי חיים שמסקרנים בני אדם, מצחיקים אותם או מפחידים. הכלובים היו כמיטב המסורת, צינוק.

מאוד נעים לראות גן חיות סגור.

אני עוברת שם בדרכי העירה. בסתיו ובחורף המקום נראה נטוש. עצים עירומים, שבילים שאיש לא הולך בהם, כלובים ריקים, הידד, החיות נמלטו אל החופש וסגרו אחריהן את הדלתות. טוב, בקשר לנחשים אני לא בטוחה שהידד. רק פעם אחת נראתה שם בחורף משפחה אנושית קטנה, זוג עם ילד, ליד דיר סמוך לגדר, שממנו יצאו במפתיע כמה עזים שקצת דומות לדובונים.

אבל לא, החיות לא ברחו, הן הועברו למקום מודרני, מרווח מאוד, בפאתי העיר. היתה להם בעיה שם לא מזמן, עם פיל שהובא במיוחד לצורכי הרבעה וסירב לעשות זאת ישירות בפילה. זו היתה סיבה טובה לייחצן קצת את המקום, אפילו בארץ פורסם הסיפור על הפיל האומו.

בגן הישן נשארה פילה זקנה, שחששו לטלטל אותה. היא מתה מזמן. אבל נשארו חיות אחרות, כאלה שמוכרות מפינות חי, ביניהן אחת עם עיניים צוחקות מתוך פרווה, שנראית כמו שעטנז של כמה יצורים, כולל אדם. עכשיו זהו פארק שאליו בעיקר מביאים ילדים באביב ובקיץ. בין השבילים נותרו פסלי חיות שהוצבו שם במשך השנים: סוס בגודל על-טבעי, צבוֹע ואחרות, ואריה שהוא אנדרטה למנהל הראשון שנקרא ליאו; חצב אותו באבן גאורג אוגוסט גאול, אמן גרמני ידוע בתחילת המאה ה-20, שדמויות בעלי חיים כיכבו בפסליו ובהדפסיו. באביב נחתו בחצר היענים זוג חסידות חופשיות שבחרו לקנן דווקא שם, וזה לא נראה כהתרסה. כמה קופים אומללים מבדרים את הקהל מתוך כלוב, ובסמוך להם כלואים בתאי זכוכית מטר על מטר שניים-שלושה נחשי ענק, שלא נראה שהם יודעים לשם מה באו לעולם.

כשבאתי להקליט את החיות, הן היו שקטות. ברווז לא געה, קוף לא צייץ. רק התוכים הננסיים בביתן הציפורים הכלואות פטפטו בקול גדול בזמן האוכל (התפריט: חמנייה).

גן החיות של תל אביב לא היה שקט אף פעם. בלילות נשמעו ממנו שאגות וגעיות ונעירות וכנראה גר איתם שם טרזן, כי גם את הקריאות שלו שמענו. בשנות השבעים הייתי באה מירושלים ומתארחת אצל חברה שגרה בסמוך.

בסופו של דבר שני תיישים הם הסמל של פוזנן. יש סיבה. זה יסופר בפרק על הכיכר שבעיר העתיקה. חיפושית פרת משה רבנו (בּייֶדרוֹנקה) היא הלוגו של רשת סוּפּרים וצפרדע (זַ'בּקה) של רשת אחרת.

ואגב, החתול השחור מהתעלומה – מתברר שהוא שכן שלי ויש לו משולש לבן בצוואר. ברחבי השכונה מתגוררים עוד שישה מהמשפחה שלו וגם כמה אפורים, ובכלל מתברר שחיים בפולין חתולי רחוב ואנשים שמאכילים אותם. בחורף הם מסתדרים, יש להם ניסיון.

ב-1972 הוכרז גן החיות הישן, המכונה עתה גן זואולוגי, כאתר היסטורי לשימור. הכלובים הריקים הפכו בכך למצבה. אבל מספרים שהסיבה האמיתית לאי פינויו נמצאת מתחת לאדמה: רוחשת שם מושבת עכברושים כה גדולה, כמה וכמה קומות במעמקי האדמה, שאם תגורש – פוזנן תוצף במכת עכברושים איומה.

את החיה שמתנפנפת כאן למטה הבאתי הביתה מהגן. קניתי אותה לשני ילדים אהובים, שידעתי כי ידעו להעריך אותה. כשהלכתי משם חשבתי על החברים הבוגרים, מה יש, גם להם מגיע, חזרתי על עקבותי וקניתי עוד כמה. ואז התקנאתי בהם וחזרתי שוב בשביל עצמי. בפעמים הבאות השומר בשער כבר נתן לי להיכנס בלי כרטיס ובחנות היו תלויות החיות האלה בשורה חגיגית. את כולן קניתי. עד אז לא ידעתי שיש לי כל כך הרבה חברים שמגיע להם. במפעל הבובות בוודאי חגיגה, בפוזנן יש טרנד חדש.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שירה  On 03/10/2009 at 19:21

    כן, ההצצה מעל לגדר היתה חלק מההליכות לעיר.
    וגם אני לא ראיתי הרבה.
    אגב, אולי זו שאלה מטומבלת, אבל בפארק וילסון כבר היית? זה פארק נחמד ובו אגם וגשרון עץ וכל השטאנץ, ובקצהו יש חממה שראיתי רק מבחוץ והיא נראתה יפה.

  • עפרה  On 03/10/2009 at 20:28

    פארק ווילסון ראיתי. הגן הבוטני האוניברסיטאי יפה ומבושם ממנו. בחיפוש אחר אתרים להליכה היומית מתגלים מקומות כמו אגם מלטה ואחרים שאולי אכתוב עליהם.

  • שירה  On 03/10/2009 at 22:31

    לאגם מלטה לא הגעתי, אבל אומרים ששם המעונות סגל הכי שווים. טוב, זה לא רלוונטי לג'ואיש פרינסס שמקבלת דירה נורמלית במרחק הליכה מהאוני'. יש אגם אחר, בצד השני. ניסיתי להגיע אליו פעם ברגל, אבל נתקעתי מול פסי רכבת גבוהים. את יודעת לאיזה אגם אני מתכוונת. אם את הולכת על בולגרסקה עד הסוף לכיוון צפון.
    אם הולכים על בולגרסקה עד הסוף דרומה מגיעים לאיצטדיון, ואם פונים שם שמאלה (כאילו לעשות סיבוב שבסופו את חוזרת לכיוון הדואר במרצלינסקה, כלומר אפשר להגיע משם גם אם ממשיכים על גרוחשובה אחרי הדואר – אני בשוק שאני זוכרת בע"פ. יש לי מפה בבית של ההורים) יש כנסייה שנראית יותר ישנה מהכנסייה השכונתית שלנו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: